פסק-דין בתיק ת"ק 42924-02-11

1.         א.         התובע מעיד על עצמו, שבתקופה נשוא התביעה הוא עסק בהשבחה ושיפוץ של נכסי נדל"ן ובמשך שנים רבות כמטפל אלטרנטיבי וסיפק לנתבעים את שירותיו, כפי שיפורט - בקצרה להלן:

                        א)         ברשות הנתבעים הייתה סנדלרייה בקומת קרקע של נכס המצוי ברח' הרצל (להלן: "הסנדלרייה").

                                    סנדלרייה זו הייתה, לפני שירותי התובע במצב מוזנח - כמתואר בכתב התביעה - ולאחר עבודה מפרכת של התובע במשך שלושה שבועות הפכה הסנדלרייה לקליניקה לטיפולים אלטרנטיביים מרשימה ומושקעת.

                                    התובע אף מפרט מה העבודות אותן ביצע על מנת להביא להשבחת הסנדלרייה.

                        ב)         ברשות הנתבעים הייתה גם חנות בקומת קרקע, צמודה לסנדלרייה, שגם היא הייתה לפני שרותיו של התובע במצב מוזנח ובשל מצב זה, לא נתאפשר לנתבעים להשכיר חנות זו.

                                    לאחר שבוע של עבודה שהשקיע התובע (ראה פירוט העבודות בכתב התביעה) הפכה החנות מוכנה להשכרה ואכן תוך תקופה קצרה של כחודש וחצי הושכרה החנות.

                        ג)          ברשות הנתבעים הייתה גם דירת מגורים בנכס הנ"ל - גם היא בקומת קרקע מאחורי הסנדלרייה - אשר במשך שנים רבות לא הייתה בשימוש עקב מצבה העגום (מצבה העגום מפורט בכתב התביעה).

                                    התובע במשך כחודש עבודה הפך את הדירה לשמישה ומוכנה להשכרה והתובע אף מפרט את העבודות שביצע למטרה זו ושבוע לאחר ביצוע העבודות - הושכרה הדירה למגורים.

            ב.         לאחר ההקדמה הנ"ל על השקעותיו של התובע בנכס הנ"ל מבהיר התובע בתביעתו, מה הניע אותו להגיש תביעה זו נגד הנתבעים ולבקש לחייב אותם לשלם לו סך של 31,000 ש"ח, הכולל בחובו: את שכר העבודה האמיתי שהשקיע בסך של 25,000 ש"ח, הפסדים כלכליים בגין הפסקה פתאומית של השכירות וסיכון בריאותי של התובע ומטופליו על ידי האנטנה בסך של 3,000 ש"ח, פיצוי על הסתמכותו על היכולת להמשיך ולהחזיק במושכר לעוד שנים רבות בסך של 2,000 ש"ח ועוד הוסיף פגיעה במוניטין בסך של 2,000 ש"ח.

                        להצדקת חיוב הנתבעים בסכומים הנ"ל, טוען התובע - בין היתר- את הטענות הבאות:

                        א)         ערב ביצוע השיפוץ, ביקש התובע לשכור את הסנדלרייה ולהפוך אותה לקליניקה ולשם כך התקשר ביום 10.11.09 בהסכם שכירות עם הנתבעים ותקופת השכירות החלה ב- 1.12.09 ואמורה הייתה להסתיים ב- 30.11.10 (להלן: "החוזה").

                                    התובע הסכים, ששכרו בחלקו יתקבל על ידי פטור מתשלום דמי שכירות, אך מאחר ובאותו שלב לא יכול היה התובע לקבוע עלות עבודות ההשבחה, ביקש התובע עם סיום העבודות שחלק משכרו יהיה בצורת פטור מתשלום של 15 חודשי שכירות של הסנדלרייה שהפכה לקליניקה.

                                    הנתבעים לא נענו לבקשתו וקבעו על דעת עצמם, שהתובע יקבל רק פטור מ-8 חודשי שכירות ולא הסכימו לשלם תשלום נוסף עבור ביצוע העבודות.

                        ב)         שנה לאחר שיפוץ הסנדלרייה ששכר התובע כקליניקה, הודיעו לו הנתבעים בהפתעה, שהסכם השכירות תם ולא יחודש והתובע אף נתבקש לפנות את המושכר באופן מיידי.

                                    לא רק זאת, אלא בעת שהתובע הגיע למושכר הוא מצא אותו נעול עם מנעול חיצוני ושלשלאות ברזל וכך נמנע מהתובע להיכנס לקליניקה.

                                    בהמשך לכך, ביקש התובע מהנתבעים לעמוד בהתחייבויותיהם ויאפשרו לו להמשיך השכירות, אך הנתבעים סירבו בתוקף והודיעו לו שכל הציוד יקר הערך, שהיה בקליניקה ישמר במחסן עד שיבוא לקחתו.

                        ג)          לאחר מספר חודשים מיום תחילת השכירות, התברר לתובע כי בצמוד לקליניקה בתוך מבנה סגור קיימת אנטנה סללורית גדולה המסכנת את התובע ומטופליו וכאשר פנה אל הנתבעת בעניין זה, ביקשה היא ממנו שלא לפרסם את דבר קיום האנטנה ברבים ושהיא עצמה תטפל בזה.

2.         הנתבעים סבורים שיש לדחות את תביעת התובע - זאת לאור עיקר הטענות הבאות:

            א.         אכן נחתם החוזה בין הצדדים, אך עניין עבודות השיפוץ נקבע בסעיף 10 א לחוזה ובסעיף זה נקבע מפורשות כי בתמורה לעבודות אותן יבצע התובע במושכר, הוא יהיה פטור מתשלום דמי שכירות במשך תקופה של חודש בלבד ואין כל פטור מתשלום מסים שבהם חב התובע.